משנת ארץ ישראל על משנה שבת י״ז:ז׳

7 רבי ליעזר אומר: פקק החלון – את החלון נהגו לסגור בעזרת מלבן של ספקלריא תוס', עירובין פ"ח יא הי"ד, מלבן שקבועה בו אספקלריית אבן שקופה, והוא נפתח ונסגר על ציריו. השיטה האחרת, והיא הקדומה יותר והנזכרת יותר במקורותינו, הייתה לסגור 'לאטום אותו בעזרת פקק או תריס המתאים לחלל שבקיר. בזמן שהוא קשור ותלוי, פוקקים בו ואם לאו אין פוקקים בו – בשעה שפקק החלון קשור ותלוי ומוכן לסגירת החלון, מותר לטלטלו ואף לסגור את החלון ולפתוח אותו. ההדגשה בדברי רבי אליעזר היא שקשירת הפקק מעידה על הכנתו לסגירת החלון שהוא קשור אליו, ושצריך גם שיהא תלוי באוויר ולא מונח על הארץ. בתלמוד הבבלי מובאים דברי רבי יוחנן, האומר: "הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. לא נחלקו אלא להוסיף. שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. וחכמים אומרים: מוסיפים בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב" קכה ע"ב. הסוגיה אינה מסבירה מדוע רבי אליעזר מתיר סגירת החלון בשבת, אך רש"י מסביר: "ופקק החלון דמתנתין, משום דבנין קבוע הוא", ונמצא שאינו מוסיף על הבניין הקבוע בשעה שסותם את החלון.

8 החלון הנזכר בספרות חז"ל הוא פתח קטן בקיר לכניסת אוויר ואור, אלא שנכנסו דרכו גם גשם, קור רעש ועוד. בתקופת המשנה והתלמוד לא היה מקובל לסגור את החלון בזכוכית, אך בימים קרים סתמו אותו בעזרת פקק, לוח עץ או כלי העשוי לאטום אותו יפה. בדרך כלל היה החלון צר מבחוץ ורחב בפנים, והניחו את הפקק מבפנים. משנתנו מדברת בפקק משוכלל יחסית הקשור בדרך בקבע לקיר הבית איור 112.

9 וחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקים בו – כדברי רבי אבא בשם רב כהנא בבבלי: "בין קשור בין שאינו קשור, והוא שמתוקן" קכו ע"א. לפי פירוש זה, חכמים סוברים שאין כאן לא איסור טלטול ולא איסור הוספה לבניין, והוא שיהא הפקק מוכן ומיועד לפקיקת החלון מערב שבת. אולם בשני התלמודים מובאת דעתו של רבי יוחנן, האומר שהמחלוקת במשנתנו היא כמחלוקת בעירובין בשאלת נגר הנגרר בבלי, קכו ע"א; ירו', פי"ז ה"ז, יו ע"ב. וזה לשונה: "נגר =מוט לנעילת הדלת הנגרר, נועלים בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח, כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח מותר במקדש, והנגרר במדינה" פ"י מי"א. הגדרתו של נגר הנגרר נשנתה בתוספתא: "אי זהו נגר הנגרר? כל שקשור ותלוי, וראשו אחד מונח בארץ, מותר במקדש ואסור במדינה. רבי יהודה אומר: אף זה במדינה מותר. אי זהו במדינה אסור? כל שאינו לא קשור ולא תלוי, נוטלו ומניחו בזוית" תוס' עירובין פ"ח יא הט"ו. דעת חכמים במשנתנו היא כדעת רבי יהודה בעירובין, ודעת רבי אליעזר המחמיר כדעת חכמים בעירובין. ובלשון הירושלמי: "אתייא יחידייא דהכא כסתמא דתמן, ויחידייא דתמן כסתמא דהכא =נמצא שהיחידים שכאן כסתם של שם, והיחידים ששם כסתם של כאן". גם רבי יהודה המקל מצריך שיהא הנגר קשור בצדו האחד, וחכמים יצריכו כמוהו במשנתנו שיהא לפחות קשור. פשוטה של המשנה לפי דברי רבי יוחנן יהא כך: רבי אליעזר מתיר רק בקשור ותלוי, וחכמים אומרים שפוקקין בו מכל מקום, בין אם הוא תלוי ובין אם אינו תלוי, אך מצריכים שיהא קשור.

10 הפרק כולו דן בטלטול כלים ולא באיסור בנייה וסתירה בשבת, ונראה שמשנתנו שובצה בפרק זה בגלל הקשירה הנזכרת במשנה הקודמת: "זמורה שהיא קשורה בטפיח".